לפני שאדון בדרך הוראה זו ותרומתה מבחינת הידע,אני רוצה להתייחס לתרומתה לאוירה הבין-אישית של המשתתפים בה,שאינה בהכרח נלקחת בחשבון,כשחושבים עליה כדרך עבודה.
חזרתי ללימודים ,לאחר חודש העדרות,היישר לשיעור למידת עמיתים...בדיעבד,זה היה מזל. השיעור "טס",היינו פעילים ללא הפסקה,(לא היה לי זמן לנדוד במחשבות מעיקות.) וובעיקר...היה משהו אחר במפגש הזה ברמה הבין אישית .לראשונה,הייתה לי הזדמנות להכיר מקרוב הרבה משתתפים שלא יצא לי לשוחח איתם קודם,לשייך שם לפרצוף, ללמוד עליהם קצת,ומשם הלאה,היה לי הרבה יותר נעים לשתף את מי שרצה,בחוויה הקשה שעברתי.
מבחינתי השיעור הזה היה ממש נקודת מפנה בקירבה שהרגשתי לשאר המשתתפים.
במפגש הלמידה הראשון,הכרתי את כל הכלים שלימדו,ועיקר הלמידה שלי הייתה לגבי סגנונות ההוראה השונים שהביא איתו כל אחד מהמשתתפים שלימד אותנו,והיכן הם פגשו את סגנון הלמידה המועדף עלי. בנוסף,נוכחתי שוב לדעת,שגם כשחושבים שמכירים משהו,תמיד אפשר ללמוד משהו חדש,ולו הקטן ביותר.
במפגש הלמידה השני,השתתפתי בקבוצה שלימדה כלי חדש, GLIFFY ,אותו לא הכרתי קודם,עם שותפות איתן לא הייתה לי הכרות מעמיקה...
זו הייתה התנסות מצויינת בלמידה עצמית של כלי חדש,בעבודת תכנון משותפת מרחוק,באמצעות מיילים וטלפונים, ובהכרות עם סגנונות עבודה אחרים משלי .
במפגש עצמו ,מאוד נהניתי מהצגת התוצר שהכנו למשתתפי הקורס,ומהעברת הידע אליהם.
שוב,התוודעתי לסגנונות הלמידה השונים של "תלמידי" לאותו היום,ובצורך לתמרן בין סגנונות הוראה שונים,כדי להענות לצרכים של כולם.
כתלמידה באותו המפגש,למדתי כלי חדש נוסף,וזו תמיד חוויה חיובית.
בעקבות המפגשים הללו,אני מנסה לשלב יותר למידת עמיתים בעבודה בבית הספר,ולהציעה למורות אותן אני מנחה בבניית פעילות מתוקשבת.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה