הרהורים בעקבות הרצאתו של ד"ר עוזי מלמד

כבר עבר זמן רב מאז ההרצאה,ואני עדיין מוצאת את עצמי נזכרת בה ומשתפת בחלקים ממנה את חברי ומשפחתי,אילו השותפים למשפחת המורים והמחנכים וגם אילו שלא..
ידע חדש וגילויים מרעישים לא היו שם,אך ניתנה לי הזדמנות לראות איך מחשבות ותובנות שמעסיקות אותי ביום יום,מאוגדות להרצאה מסודרת המעוגנת בתיאוריות..
אין כמעט שבוע שבו איני מוצאת את עצמי נואמת בפני מורה זו או אחרת מדוע חשוב שתלמידיה יבצעו משימות מתוקשבות,ותוך כך מסבירה שגם אם זה אינו "העולם שלה" ,זה "העולם שלהם". ( ישנן כמה מורות ספציפיות שהייתי שמחה אם היו יושבות בהרצאה יחד איתי..)
במהלך ההרצאה,מצאתי את עצמי "נודדת" מדי פעם למחשבות על ילדי הפרטיים ועל תלמידים ספציפים.
כשדיבר דר" מלמד על כך שבעיות רבות בניהול כיתה נובעות מכך שאנחנו לא רלבנטים לתלמידים בדרכי ההוראה,לא מכירים את השפה שלהם ואת עולם המושגים שלהם..נזכרתי בתלמידים שמתרגשים בכל פעם מחדש מהעובדה שהמורה שלהם,שנולדה באלף הקודם,יודעת מה זה FACEBOOK,ICQ,מתכתבת בצא'ט ומשוחחת ב"סקייפ",ועל המעמד השונה והנוח יותר,שאני מרגישה שהעובדה הזו מעניקה לי..
כשהתמקד הדיון על כך שהמוטיבצייה הגבוהה ביותר של תלמידים ללמידה,נובעת מצורך,נזכרתי בבני הפרטי ,אשר כל משימה הכרוכה בשפה ובכתיבה,היא עבורו כורח ..למעט הזמן שבו פיצוח מילה מסובכת באנגלית והבנת משמעותה יסייעו בידיו להתקדם עוד שלב במשחק זה או אחר..אז הוא ישאל,יחקור ויתאמץ כדי להגיע למבוקשו,למרות הקשיים.
בסופו של דבר,השאירה בי ההרצאה המון תסכול..ולמה? כי אנחנו כבר במחנה "המשוכנעים"
ואילו שצריכים לשמוע את ההרצאה הזו ,להפנים את מסקנותיה ובעיקר,ליישמן,לא שומעים או לא רוצים לשמוע את תכניה.
כל עוד פסגת השאיפות הבית ספרית היא ה"מיצ"ב" או ה"בגרות" ,יהיה קשה ליצור שינוי אמיתי ומשמעותי..

אז איך זה לכתוב בלוג מקצועי...- תהיות ראשוניות

כבר כמה שנים שאני קוראת באדיקות בלוגים ברשת.חלקם של אנשים שאני מכירה,ואל חלקם הגעתי במקרה,ונשבתי בקסמם.כולם בלוגים אישים,פרטיים,חושפניים.
לימדתי את תלמידי איך לפתוח בלוג,ולשם כך,התנסיתי בכתיבה בבלוג ייעודי,שנפתח למען משימה לימודית.
לראשונה במפגש שלנו,נחשפתי לבלוג מקצועי,המתעד תהליך.
כרגע אני בשלב התהיות..
במה דומה הכתיבה בבלוג מסוג זה לבלוגים האישיים שאני מכירה,ובמה שונה?
האם אצליח גם אני להתחבר לכתיבת בלוג מעין זה?
ימים יגידו..